מז"מ טכנולוגיות בע"מ נ' חן דביר מוצרי בניה בע"מ ואח'

החלטה

בקשה לעיקול זמני נגד המשיבים כדלקמן:

לגבי המשיבה 1:

הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, משרד הרישוי, א.י. נונה חברה לבנין בע"מ ח.פ. 51-114783-7, א.חלד מהנדסים בע"מ ח.פ. 51-248217-5, ט.מ. סלתנית (1993) בע"מ ו עזרם בלומון (שלומי עוז) ח.פ. 30-375269-5.

לגבי המשיב 2 בידי המחזיקים כדלקמן:

פנסיה/זכויות וכספים משרד הבטחון, בנק הפועלים בע"מ, בנק לאומי לישראל בע"מ, בנק דיסקונט לישראל בע"מ והבנק הבינלאומי הראשון בע"מ.

הטענות בכתב התביעה:

המשיבה 1 הזמינה סחורה אצל המבקשת, וזו סיפקה לה אותה סחורה כשהמבקשת או מי מטעמה חותם על תעודות המשלוח.

על פי חשבון המבקשת וכרטיס הנהלת החשבונות שלה, ולאור תשלומים שהמשיבה 1 שילמה עבור הסחורה שנמסרה למשיבה 1, נותר חוב בסך של 216,609 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

המשיב 2 ערב לחובות המשיבה 1, בהיותו בעלים של מניותה, ופועל בשמה, חתם על כתב ערבות אישית ביום 14.2.08, כשהעתק כתב הערבות צורף לכתב התביעה.

הטענות בבקשה לעיקול זמני:

המבקשת טוענת ששני שיקים שמסרה המשיבה 1 לא כובדו בבנק, ולאור גובה סכום התביעה, והעילה שיש למבקשת כנגד המשיבים יש להטיל העיקול המבוקש.

דיון ומסקנות:

על מנת להטיל עיקול זמני על המבקשת להראות שלושה דברים, האחד עילת תביעה ראוייה, מצב כלכלי של המשיבים, ומאזן נוחות המצדיק הטלת העיקול בשלב זה של הדיון.

אניח בשלב זה של הדיון שלמבקשת עילת תביעה ראוייה נגד המשיבים.

באשר למצב הכלכלי של המבקשים המצב שונה. כאן מדובר בטענות כלליות של חוסר יכולת.

המשיבה 1 לא כיבדה שני שיקים שמסרה למשיבה, ולאור גובה החוב הנתבע, מבקשת המבקשת שאסיק על מצבה הכלכלי של המשיבה 1.

באשר למשיב 2 לא נטען דבר לגבי מצבו הכלכלי, ולכן לגבי מבקש זה אני דוחה הבקשה לעיקול זמני, שממילא אין לה בסיס בהיותה גורפת וכללית.

באשר למאזן הנוחות לא נטען דבר.

השאלה באשר למשיבה 1 האם אכן ראוי להטיל עיקול זמני לאור הטענות של המבקשת כאמור.